דף הבית / כתבות נבחרות מעלון בת חפר / איך לא צריך להיות בית ספר ואיך צריך להיות מורה

איך לא צריך להיות בית ספר ואיך צריך להיות מורה

Bookmark and Share
בת חפר
איך לא צריך להיות בית ספר ואיך צריך להיות מורה
דירוג: 0 (0 הצבעות)

מאת: חיים חייט

בפרק הפותח את הסידרה "גאון" על חייו של ה-אלברט איינשטיין יש שתי סצנות לא עוקבות שמראות שני ניגודים: בראשונה איך לא צריך להיות בית ספר, בשנייה איך צריך להיות מורה.

בסצינה הראשונה אלברט איינשטיין הוא סטודנט צעיר לפיסיקה במינכן, גרמניה. בכיתה כולם בתלבושת אחידה. כולם צריכים לשבת ישר וזקוף ולחזור כמו תוכי אחרי מה שהמורה אומר. המורה אומר "סינוס 45" וכולם במקהלה "0.707". "מהו השורש של תשע?" וכולם במקהלה "שלוש". מדקלמים כמו תוכי על סטרואידים. המורה תמיד צודק ומי שחושב מחוץ לקופסא מוצא את עצמו חיש מהר מחוץ…לכיתה. איינשטיין היה בלשוננו "אסטרונאוט", וכאלה לא יכולים לחשוב זקוף כשהם יושבים ישר, או שמא זה להפך, והוא הוגדר תלמיד בעייתי שאין לו סיכוי , וכולי.

ככה לא צריך להיות בית ספר.

בין הסצינה הזו לשנייה, אלברט הצעיר מתמרד באביו ורושם עצמו בחוצפה רבה לאוניברסיטה בציריך, שווייץ, כדי ללמוד ש ם פיסיקה. שם התלמידים ישובים בצורה כמעט אקראית ולא ממש מסודרת. הכיתה צבעונית כי הלבוש הוא חופשי. אלברט התלמיד החדש יושב בכיתה והוא רוצה להגיד משהו והוא… מצביע. התלמידים לא מבינים את הג'סטה והמורה מתקן את אלברט בנימוס, "כאן לא צריך להצביע". אלברט הנבוך קצת, שואל שאלה שהיא בעצם תשובה שהיא ספק סותרת ספק מרחיבה את דבריו של המורה. התלמידים מקשיבים בפליאה, כי הם לא מבינים את מה שאלברט אומר, אבל הם מעריכים את הרעננות. המורה מרים גבה, בגלל שהוא מבין שהוא לא מבין משהו שהתלמיד שלו דווקא כן מבין, ומתחיל לומר משהו, ואלברט? אלברט באופן אינסטינקטיבי, דיכדוך משתלט על מיתרי קולו, מרגיש שהוא נכשל שוב, כי תכלס הוא התחצף למורה, אורז את חפציו וממלמל "כן, כן, עכשיו אני צריך לעזוב את הכיתה". התלמידים כולם שוב מרימים גבה, והמורה מרים גם את גבתו השנייה והוא ומשבח את אלברט הצעיר על דבריו.

ככה צריך להיות מורה.

שאבי תורן היה חברי הטוב בימי הלימודים הנוראים שלנו באורט יד סינגלובסקי. שאבי תורן היה עלם חמודות עם מודעות עצמית מאד גבוהה להופעתו החיצונית. גנדרן, להבדיל ממני שהייתי "שלומפער" בלשונה של אמי, או "זרוק" בלשון החבר'ה. ושנינו, שאבי תורן ואנוכי, שני ניגודים, סבלנו מסתבר מאותה מדיניות פסיכית של אורט יד סינגלובסקי תחת שרביטו של אימת התלמידים, של האחד והיחיד : מר צ'קירוב. צ'קירוב היה המיגדלור הפדגוגי של סינגלובסקי ודיגלו של צ'קירוב הייתה מדיניות התלבושת האחידה. התלבושת האחידה הייתה חלון הגאווה של אותה דוקטרינה חינוכית שטוב שאבד עליה הכלח, שגרסה שתלמיד צייתן זה תלמיד טוב: חולצת כפתורים בצבע תכלת שחובה עליה להיות מגוהצת, מכנסיים מבד טרלין "מגרד" בצבע כחול. חובה על החולצה להיות בתוך המכנסיים. חובה על החולצה להיות מכופתרת עד הגרון. אסור "קצר". אני רק נזכר בזה ואני מרגיש מחנק ותחושות גירוד לאורך רגליי.

לשאבי תורן לא הייתה בעיה כל כך גדולה להיות מגוהץ וללכת עם חולצה בפנים, כי ככזה הוא היה. אבל לשאבי תורן הייתה בעיה גדולה הרבה יותר. בעצם לשאבי תורן היו שתי בעיות, גדולות, למען הדיוק ותרתי משמע למען החידוד.

לפני כניסה לשיעור של הפסיכי הזה, צ'קירוב, הכיתה הייתה נכנסת כולה לסטרס איום. היינו עומדים כמו ברווזים , מבוהלים כמו כוסיות – כולנו רק בנים, כן? – זוגות זוגות בפתח המסדרון האפלולי ליד דלת הכניסה לחדר של צ'קירוב, ממתינים לו שיבדוק אותנו. בודקים, שוב ושוב את ההופעה : האם החולצה מגוהצת? מכופתרת? בפנים? אבל זה קל יחסית כי את זה אפשר לתחמן במקום. כי היה פחד גדול עוד יותר! הגאווה של סינגלובסקי הייתה בהקפדה היתרה והמחמירה ביותר על… התספורת! קודש הקודשים ודגל הדגלים וזיקפת הזיקפות של השיטה היא התספורת. אני מדבר איתכם על הסבנטיז! כל החברים שלי שלמדו בבתי ספר ולא בבתי חרושת לרובוטים, הילכו עם רעמות שיער מתולתל עד הכתפיים ולנו היה אסור שהשיער יכסה את האוזניים. ואז צ'קירוב המופרע היה פותח את הדלת וסוקר אותנו בפומפוזיות אחד אחד על ההופעה שלנו. ואוי לו למי שלא עמד בסטנדרטים הנוקשים האלה. הכי בסטרס היה כמובן …שאבי תורן.

ואלה שתי הבעיות הגדולות, תרתי משמע, שהזכרתי קודם שהיו לשאבי תורן: לשאבי תורן, החתיך והשרמנטי שיגדל להיות אליל הבנות והרב-שגל הרשמי של חוף פרישמן, היו אוזניים גדולות. ולצורך הסוואתן הוא גידל מעין פיאות באיזור האוזניים כדי לנסות קצת להסתיר את האוזניים שכל כך הביכו אותו. לפני כל יציאה מהבית שאבי היה מתייצב מול המראה ומסדר בקפידה את השיער כך שיסתיר , ולו במקצת, את אוזניו הגדולות. ובגלל זה שאבי תורן היה בסטרס נוראי כבר כל בוקר של בצפר, כפליים ביום שיש צ'קירוב במערכת. שאבי היה מקדים את כולם וכבר עשרים דקות לפני המסדר של צ'קירוב, הוא היה נעמד מול המראה במלתחות ומנסה להסתרק בצורה כזו שלא יראו שהוא חטא את הפשע הגדול מכל הפשעים שתלמיד של אורט יד סינגלובסקי יכול לפשוע בהם: הוא גידל שיער יותר ארוך מאורך האוזן. אבל המחיר היה חשיפת האוזניים. היינו בכיתה טי"ת. אחר כך יו"ד והריטואל המשיך לי"א ולשמינית. שאבי תורן הגנדרן היה עומד לידי במסדר הכניסה לשיעור של צ'קירוב כשהוא רועד ונבוך. חישבו על גור חתולים רטוב? ככה נראה שאבי תורן לפני שיעור אצל צ'קירוב.

ביום הורים, אמי ואני אצל צ'קירוב, והמאור הגדול מעיר לי על הופעתי הלא מסודרת ונוזף בי בטון חינוכי: "הלבוש מעיד על הבן אדם, חיים". בלי היסוס עניתי לו: "ומה אתה רוצה, שאהיה? שקרן…?! זה מה שאני!". באורט סינגלובסקי או בגרמניה, ע"ע אלברט, "מי אתה" היא לא סוגיה שמעניינת מישהו. בסינגלובסקי, שהתיימר להיות מוסד חינוכי, התלמיד לא היה חשוב. כלומר, מה הוא אדם אם לא סך רצונותיו, חלומותיו ושאיפותיו? בסינגלובסקי ובגרמניה קבעו לך "מי אתה" ומה אתה תהיה. סינגלובסקי לא היה בית ספר. סינגלובסקי היה בית חרושת לתוכים. איינשטיינים לא צמחו בסינגלובסקי.

אף אלברט איינשטיין לא צמח בסינגלובסקי כי צ'קירוב לא היה מורה כמו שמורה צריך להיות ואם אין בנמצא מורה כמו שמורה צריך להיות, זה לא בית ספר.

באחד השיעורים המשמימים והלא נגמרים, כבר לא יכולתי לשבת זקוף, ומחקתי את האות פ"א בתעודת התלמיד שלי מהמילה בית ספר, וכתבתי במקומה ה"א.

אחרי שהשתחרר מ"סן קוונטין", זימרר לו ג'וני קאש הגדול, על חוויית בית סהר , בערך ככה:

"סינגלובסקי , מה טוב אתה חושב שאתה עושה?

אתה חושב שאהיה שונה כשזה ייגמר?

……".

פוסטים אחרונים

כלים