שחרית עם רמי שלמון על קפה ועוגה

מתוך עלון בת חפר – מאת דפנה שחר.

רמי שלמון זמר ועורך דין, שמצליח לשלב בין עבודה לתחביב ונהנה מכל העולמות.

צחוק פעמונים יש לשבע. מחייכת מאוזן לאוזן וכולה מלאת אור ושמחה. כשקבענו שאגיע לביתם כדי לראיין את רמי לקראת התפקיד החדש שקיבל בקאמרי, הייתה התרגשות גדולה. היא הציגה את עצמה כמעריצה מס’ 1 שלו, שמגיעה לכל הופעה מאז תחילת הימים ועד היום. כשפגשתי את רמי הוא נתן לי הצצה לחייו, אני עצרתי מדי פעם בכדי להרחיב ולהבין שהאיש בעל קריירה מוסיקלית ומקצועית עניפה.

רמי בן למשפחת סולומון מפתח תקוה, שהשורשים שלה מגיעים עד ליואל משה סולומון. “הסבא של הסבא של אבי הוא דור שלישי בארץ. הראשון הגיע לארץ בתחילת המאה ה-19 עם תלמידי הגאון מוילנה. בתחילה נקראה משפחה זלמן, אח”כ שונה השם לסאלאמאן ולבסוף נקראה שלמון. משפחת הסבתא גרובר עלתה גם היא באותה תקופה, יחד עם משפחת ריבלין. אני דור 8 בארץ מצד סבי ו-9 מצד סבתי. שמי המקורי הוא אברהם על שמו של סבי אברהם, שהיה מפקח במשרד החינוך ומורה לטבע שלימד בבית הספר העברי הראשון “חביב” בראשון-לציון, אשר שמו הלך לפניו. נולדתי שנה אחרי שהוא נפטר ולצערי לא זכיתי להכיר אותו, רק לשמוע סיפורים. גדלתי בראשון לציון עם 2 אחיי ואחותי, שנפטרה ממחלה.
בראשון-לציון הכרתי את שבע. ההיכרות הראשונית הייתה בגימנסיה הריאלית בעיר. שבע למדה עם אחותי בשכבה, אך למעשה רק לאחר הצבא דרכינו הצטלבו. עבדנו יחד במוקד העירוני בראשון-לציון, מתחת לבית העיריה המיתולוגי ושבע הייתה אחראית עליי.” רמי נזכר מהורהר על המרתף של העיריה כשעוד היו בני 25.
“איך אומרים?! ‘בכל מרתף אפשר למצוא קרן אור’…”
לימים התחתנו ונולדו לנו ארבעה ילדים מקסימים: עמרי 17, איתי 14.5, יאיר 12 ותמר 7.5. “לבת חפר עברנו לפני 11 שנים. חיפשנו מקום עם קהילה, לגדל בו את הילדים בבית צמוד קרקע עם גינה. שבע הודיעה לי שהיא מצאה בית בבת-חפר. שאלתי אותה איפה זה? והיא ענתה לי, ניצני-עוז (ואני: “זה קצה המדינה, מי מגיע לשם בכלל?”). באותה תקופה חיפשנו באזור ראשון-לציון והמחירים היו משוגעים. לעומת זאת בבת-חפר המחירים היו נורמליים – משהו שאפשר לעמוד בו.”
רמי נזכר, שכאשר הם רכשו את הבית, הוא היה במצב קטסטרופלי לאחר שהושכר במשך 15 שנה. הוא גם לא היה רשום בטאבו ולכן המחיר היה בהתאם. בפעולה פשוטה ביצענו רישום… “חיפשנו פה בישוב כמה בתים וזה הבית השני שראינו. מיד נדלקנו עליו והרגשנו בו בבית. נכנסנו לכאן עם 3 ילדים. תמר נולדה פה ושבע פתחה פה קליניקה כקלינאית תקשורת”.
רמי אומר כי עבר זמן עד שהוא הרגיש שייך למקום, “בתחילה לא הבנו את הקונספט של הקהילתיות, אך שבע התחברה מיד ובמהרה הפכה מוכרת ואהובה.”
בין עיסוקיו הרבים, מוצא רמי גם זמן להתנדב בוועדת ההרחבה, לזמר בהקפות של שמחת תורה וגם יש עשייה סביב ימי הזיכרון.
רמי תיאר באוזני את כל תחנות הזמן שעבר בתחום המוזיקה, ואני עם דמיון מפותח שכזה הרגשתי שאני צועדת עימו יד ביד.
רמי למד מוסיקה מאז שהיה ילד צעיר. הוא זוכר עצמו עם גיטרה מאז ומעולם. ההורים לא החסירו ממנו את מיטב המורים, בכדי שיוכל להשלים השכלה מוסיקלית. מבחינת חשיפה למוסיקה, הוא די מהר נחשף לז’אנרים מתקדמים יותר, שבני גילו לא הכירו. בצבא הוא ליכד סביבו את החבר’ה, וכשהשתחרר הוא התחיל להופיע במועדונים.
רמי כתב חומר מקורי, למד פיתוח קול, ותמיד היה חלק מהרכבים שונים, מוכרים יותר או פחות. אחד מהם היה “האלמנה השחורה” – הרכב בועט ואלטרנטיבי שהופיע לפני 20 שנה בטייטס אדומים ואיפור…
רמי מספר: “כיום אני עובד עם ‘סטלה מאריס’. התחלתי לעבוד איתם לפני 12 שנים. פבלו רוזנברג היה שותף בלהקה כשלוש שנים ויחד הם הוציאו 2 אלבומים. כשפבלו יצא לדרך עצמאית, ‘סטלה מאריס’ המשיכה בדרכה וחיפשה סולן ואז אני הצטרפתי. הופענו בכל הארץ לאורכה ולרוחבה, כולל קיסריה, זאפות וכו’.
חלקנו במה עם ‘Deep Purple’ – זה היה מדהים! מסוג הדברים שאפשר רק לחלום עליהם. הפקה מפנקת שאפשרה לנו גם לשוחח איתם בנוחות מאחורי הקלעים. שיתפנו פעולה גם עם מיקי גבריאלוב. והשתתפנו בתוכניות טלויזיה. כרגע ההופעות נעצרו בגלל אירוע בריאותי מצער שהיה לאחד מחברי הלהקה וכולנו מחכים להמשך העשייה.
במהלך כל שנות העבודה עם ‘סטלה מאריס’ היתה במקביל גם להקת ‘ריח מטאל’, אימצנו את השם הזה מהתכנית של ירון אילן ‘ריח מנטה’. כשברפרטואר שלה שירים מזרחיים. לקחנו שירים ים תיכוניים כמו ‘בדד’, ‘פני מלאך’, ‘מתוקים’, ותחת הפקתו של ישי בן צור הגדול הפכנו אותם לרוק – מוסיקה כבדה. בסיום התהליך צירפנו להקלטות את הזמרים המקוריים. לפני 13 שנה הוצאנו את האלבום הראשון, המונה 10 שירים. בשלב מסוים יצרה עמנו קשר מפיקה אמריקאית ויצרנו תרגום חופשי לאנגלית לשם הלהקה ל-Metal Scent. עם ההרכב הזה עבדנו הרבה בחו”ל, בעיקר ברוסיה, אוקראינה וגאורגיה ושילבנו חומרים מקוריים באנגלית וגרסאות כיסוי.
לאחרונה הקמתי הרכב חדש Dream On שמורכב מנגנים מקצועיים שאספתי לאורך הקריירה. אנחנו מבצעים גירסאות כיסוי לרוק משנות ה -80 וה-90 באינטרפציה הכי קרובה לביצועים המקוריים, בהופעה חיה. היו כבר שלוש הופעות משגעות וכולנו מחכים בקוצר רוח להופעות הבאות.

ויש את הקאמרי!
תוך כדי עבודה עם ‘סטלה מאריס’, רמי הכיר את את מיי פינגולד המצויינת (כוכב נולד, ייצגה אותנו באירוויזיון 2014, עלובי החיים).
מיי חברה ל’סטלה מאריס’ לשיר כמה שירים והחיבור ביניהם היה מיידי. בינתיים בקאמרי חיפשו שחקן לתפקיד מונטי המדליק בהצגה “שגעון המוסיקה”. מיי לא היססה ומיד פנתה לקאמרי ואמרה שהיא מצאה את הקול המושלם לתפקיד. לרמי היו שבועיים להתכונן עד העלייה לבמה. הלחץ היה גדול.
רמי מספר, שההופעה הראשונה היתה קצת מפחידה – לראות את הקהל מסתכל עליו, כי אלה לא אנשים שבאו לראות הופעת רוק, אלא לצפות בהצגה. “כל העיניים נשואות אליך, בדממה, לשמוע את מוצא פיך. ההצגה הראשונה היתה בתיאטרון “הצפון” בחיפה, כולם היו בלחץ ואני פי כמה וכמה. אך להפתעתי צלחתי את ההצגה הזו, וההצגות שבאו לאחר מכן היו קלות ומהנות יותר.
לזכותה של השכנה רבֵּקה, תיזקף העזרה הרבה שהעניקה לי. רבקה היתה שחקנית ועבדה גם בקאמרי. לעת ערב היינו יוצאים לחצר ומשננים טקסטים בקולי קולות והפכנו את כל בת-חפר לבמה אחת.
לעלות על הבמה זה עניין של ביטחון. ידעתי שיש לי מספיק ניסיון בכדי להתמודד עם הפרויקט הזה. אני קצת עוף מוזר בברנז’ה. מכיוון שאני עורך-דין אני מאד אחראי וה”רגליים על הקרקע”. למשל, נראה לי טבעי לבקש חוזה לתחילת עבודה. דבר שהוא לא מקובל תמיד בתעשיה הזו, ולמרות זאת, תוך שעה היה חוזה חתום. אני מאוד מסודר.”
ההצגה שגעון המוסיקה מבוססת על סרט משנות השבעים עם להקת ה-“בי ג’יס”. את ההצגה ביים גלעד קימחי – כוכב בשמי התיאטרון בארץ. הוא לקח את הסרט והפך אותו להצגה נהדרת, עם תלבושות ססגוניות וקאסט של 40 שחקנים, ביניהם קרולינה ודנה פרידר. אני כל כך שמח על ההזדמנות שנקרתה בדרכי. להופיע בקאמרי זו חוויה שלא חשבתי שאחווה.”
מהי פסגת השאיפות?
“אם כל הזמן תחפש את הפרויקט הבא – לא תהנה מהדרך. אני מרגיש שהגעתי לפסגה שיש לשמר אותה, לחוות אותה ולחלוק אותה עם המשפחה שלי. אני רוצה לעצור פה. כדי ליהנות ממה שיש. לא ממהר להתפתח עוד. כרגע יש עשר הצגות בחודש, מלבד הופעות. זה מספר הצגות שמאפשר לי חופש לעשות דברים אחרים. להתרכז במשפחה ולחזור הביתה בשעה סבירה. השנה לבני בכורי יש בגרויות, לאחר מכן צבא. בבית יש ילדה קטנה ואנחנו גם חוגגים בר-מצווה השנה – דברים שאני לא יכול לוותר עליהם.”
הוא מספר לי בכמה מילים על הקריירה שלו כעורך דין…
בראשון לציון הם מחזיקים משרד משפחתי ותיק שבו עובדים האב, ששימש כחבר עיריית ראשון-לציון (עם ותק של 50 שנה כעורך דין), האם ורמי (בעל רשיון מאז 99′). המשרד מתמחה במקרקעין. רמי בחר דווקא בתחום דיני המשפחה – תחום יותר אנושי ופחות משרדי, שמשלב הרבה הופעות בבית משפט.
רמי משלים: “בסופו של דבר, אני צריך את הפרנסה ואת הביטחון שלי, ואחרי שאני מסמן וי על הכל השמיים הם הגבול.”

אני מבקשת שישתף אותי במשהו אישי, פרטי שעובר עליו עכשיו.
הוא קצת נרגש. “אנחנו נמצאים בגיל כזה, שבו אנחנו מתחילים להיפרד מאנשים קרובים – התהליך הוא מאוד פרטי ואישי – זה משהו שצריך לעבור אותו. ויחד עם זאת, בזוגיות שלי עם שבע, אני מרגיש שאנחנו בסוג של מסלול המראה. ההמראה מסמלת את הדברים שמשאירים מאחורה וההתרוממות את מה ששבע רוצה שאהיה – שמח ושיהיה לי טוב.”
ואני אומרת, שביקשתי שתגיד משהו אישי ופרטי שבו אתה נמצא עכשיו ואמרת משהו על אשתך, ואולי פה טמון כל הסוד.

שבע: “רמי ואני חוגגים 20 שנה של זוגיות. אני חושבת שלהיות ביחד כזוג, זה מסע מרתק.”
שבע מדברת על מילים מלאות אנרגיות ואהבה. על כך שרמי הוא אבא מדהים, ומספרת חוויות מחייהם המשותפים. מפרגנת לו ונהנית מכל העולמות. ואז נעצרת ונזכרת – פעם אחת מצחיקה הוא חזר מסיבוב הופעות בחו”ל ואמר “אני מלך, אני לא שוטף כלים”… וכולנו התפוצצנו מצחוק.

 

דילוג לתוכן