ספרים זה כל הסיפור

ספרים

מאת קרן ויצמן

מי מכם, שקורא את העלון בקביעות, ודאי מכיר את פינתי הקבועה, בה אני ממליצה על ספרים. הספרים ליוו אותי משחר ילדותי. בבית בו גדלתי היו מדפים עמוסי ספרים, והורי הקפידו להקריא לי בכל ערב סיפור לפני השינה, עד השלב שבו כבר ידעתי לקרוא בעצמי. הפכתי ל”תולעת ספרים” בערך בגיל שמונה. אני לא זוכרת את הספר הראשון, שגרם לי להתמסר לקריאה ויחד עם זאת, זכרונות ילדות רבים שלי כרוכים בכל מה שקשור לספרים. אחד הזכרונות המובהקים קשור לספריה. באחד מימי ילדותי הרחוקים, רכבתי באופניים לספריית היישוב בו גדלתי. מיד בצאתי מהספריה, התחלתי לקרוא את הספר ששאלתי. קראתי תוך כדי הליכה ובדרך נס לא נתקלתי באף עמוד עד שהגעתי הביתה. ברגע שהגעתי, התמלאתי בתחושה מוזרה… הרגשתי ששכחתי משהו – האופניים! הספר היה כל-כך מרתק, אז סיימתי לקרוא אותו, חזרתי ברגל לספריה ושאלתי ספר חדש, אלא שהפעם התאפקתי ולא פתחתי את הספר וזכרתי שאני צריכה לרכוב בחזרה הביתה באופניים.

הספרים היו חברים נאמנים, בזכותם נגלו לי עולמות קסומים. בכיתה ד’, נוספו גם ספרים באנגלית שהעשירו את עולמי. כשהתחילו לשדר בטלויזיה את הסדרה “בית קטן בערבה”, אני במקביל גם קראתי באנגלית את סדרת הספרים, שעליהם התבססה הסדרה.

את רוב הספרים שקראתי, שאלתי מהספרייה והיו לא מעט ספרים, שקיבלתי במתנה. פעם, בילדותי נהגו להעניק ספרים בימי הולדת. עד היום יש לי את הספר שקיבלתי לכבוד יום הולדתי ה-8 עם ההקדשה בכתב ידו של ברק בר-כהן – בן כיתתי. ובאותה השנה גם סבתא קנתה לי ספר במתנה. וכעבור שנתיים, כשכבר ידעתי לקרוא היטב גם באנגלית, נסעתי עם אמא לעיר הגדולה, כדי לקנות ספרים באנגלית, כי בספריית היישוב היה בהם מחסור. אני זוכרת את החנות הקטנה, שניצבה בפינת הרחוב. היה בה ריח מיוחד של ספרים ואני בחרתי שני ספרים עם איורים נפלאים ועלילות מרגשות, בעלות מסר חשוב. על שני הספרים האלו אני שומרת בכל ליבי.

כמובן, ששבוע הספר העברי היה ונשאר חגיגה עבורי. עונג צרוף להסתובב בין כל דוכני הספרים ולבחור כמה ספרים משובחים, שיקחו אותי למסעות קסומים. כשנולדה בתי הבכורה, היה לי ברור שאמשיך את מסורת הוריי והקראתי לה בכל ערב סיפור לפני השינה, וכמובן גם לשני אחיה. בשונה ממני, כשילדיי כבר ידעו לקרוא בעצמם, הם זנחו את הספרים. ולמרות זאת, לא התייאשתי והמשכתי לקנות להם ספרים. ואפילו להקריא להם פרקים שלמים. את אירועי שבוע הספר בבת-חפר הקפדתי לפקוד בכל שנה ותמיד לקחתי אותם איתי ורכשתי עבורם ספרים, למרות שבליבי ידעתי שלא יקראו. מאמצי בסופו של דבר נשאו פרי – לשמחתי, עם בני הצעיר זה הצליח לי! מאמצע כיתה ד’ הוא הפך ל”תולעת ספרים”. אך, בניגוד אליי, הוא לא אוהב לפקוד את הספריה. אז אנחנו קונים ספרים לא רק בשבוע הספר…

יש לנעם בחדר כוננית עמוסה בספרים אותם כבר קרא בשקיקה ואת חלקם אף קרא פעמיים. בזכות נעם, התוודעתי לסופרת מקסימה, שכותבת גם לנוער הצעיר וגם למבוגרים. ובחודש שעבר, יצא גם ספר ילדים חדש שלה. מכיון, שידעתי שהיא תגיע לחתום על ספריה, בחנות הספרים במשמר-השרון, בחרתי השנה לוותר על רכישת הספרים באירועי שבוע הספר בבת חפר. וכך קרה, שבפעם הראשונה מאז שאני גרה כאן, לא פקדתי השנה את אירועי שבוע הספר ביישוב. לקחתי את נעם לפגוש את מאירה ברנע גולדברג, כדי שתחתום לו על סדרת הספרים שלה שקרא כבר לפני שנה. הוא זכה למפגש אישי ונהנה משיחה קולחת עם מאירה. הוא שמח לשמוע ממנה שהספר הרביעי בסדרה יצא לאור לקראת חנוכה. ואני שמחתי לקנות, את שני הספרים הראשונים, שכתבה למבוגרים, הרבה לפני שכתבה לילדים. נעם בחר סדרת ספרים חדשה – שלושה ספרים עבי כרס, שאת הראשון הוא קורא בשקיקה.

במהלך השנים, היו תקופות “יובש” בהן לא קראתי. בדומה ל”מחסום הכתיבה”, שקורה לסופרים, כך לפעמים נתקלים קוראים נלהבים ב”מחסום קריאה” ונוטשים את הספרים לתקופת מה. אבל, “מכורים” תמיד יחזרו אל ה”חומר” הממכר. לשמחתי, זהו לא סם מסוכן. לי באופן אישי, הוא עוזר להירדם, אלא אם נתקלתי בספר מרתק במיוחד, ואז אני עלולה להישאר ערה עד עלות השחר, כדי לזכות לקרוא את העמוד האחרון. תמיד יהיה לי ספר ליד המיטה. וכשאני נוסעת לחופשה, אשתדל לזכור להכניס ספר למזוודה. ואם קרה ששכחתי לארוז ספר, אז “השד לא נורא” – בנמל התעופה יש חנות ספרים נפלאה!

בעלי שיחיה, לא מבין בשביל מה אני קונה ספרים, “הרי אחרי שאת מסיימת לקרוא אותם, הם סתם שוכבים במדף ומעלים אבק.” ולי אין טיעון נגדי הגיוני – אני אוהבת ספרים יותר מיהלומים!

דילוג לתוכן