דבר מנהלת בית ספר שדות – יוני 2016

כל שנה, חודש אייר מניע בתוכי תחושות ומחשבות אחרות. אני מוצאת את עצמי עוצרת, שואלת שאלות, מבטיחה הבטחות ומתבוננת. השנה, בחרתי לשתף אתכם בחלק מההוויה איתה גדלתי, אותם חלקי הפאזל של חיי. 

ליבנת

כ"ז ניסן, תשע"ו

דבר המנהלת ליום הזיכרון לשואה ולגבורה

אני עומדת כאן היום, בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מולכם, תלמידים יקרים, ואני חשה התרגשות גדולה. אני, ליבנת הפלר, לבית פרייס, הנכדה של סבתא מלכה, ניצולת מחנה ברגן בלזן ושל סבא ברנרד, שלא הסכים לדבר מעולם על האישה ושני הילדים שאיבד. כשהייתי ילדה כמוכם, גדלתי אצל סבא וסבתא, הם היו כל עולמי, הם למדו אותי את ערך החיים, את ערך הכבוד, את ההסתפקות במועט ואת חשיבות הנתינה האחד לשני.

גאה היום כמנהלת ביה"ס "שדות" לעמוד כאן שליחה וזקופה בטקס המרכזי הפותח את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. לחנך דורות של ילדים זו עבורי הצוואה הגדולה ביותר של הסבא והסבתא האהובים שלי.

בעוד מספר שנים, לא יישארו ניצולי שואה בחיים. כל מי שנותר כבר מבוגר מאוד. מי יספר לדורות הבאים את מה שקרה?  מי יכתוב את "הגדת השואה", מי יזכור? מי יזכיר? מי יעביר את המילים? את הכאב? את הפחד?

אתם תלמידים יקרים, דור העתיד. אתם תמשיכו לפתח את מדינת ישראל, להיות המנהיגים הבאים. אין עתיד ללא עבר! רק אם נזכור את השואה נדע עד כמה מדינת ישראל חייבת להתקיים. קולם של מיליוני היהודים שנרצחו ואלה שניצלו קורא לנו להביט קדימה. לחיות, ליצור, לפתח, לקדם, לחלום, לממש, להגשים, לצפות ולקוות. עלינו, כעם שעבר את השואה, לזכור תמיד לנהוג אחרת. להיות טובים יותר, מוסריים יותר, אנושיים יותר,  לשמור על חרות, שוויון ושלום.

כאן במקום הזה, במדינת ישראל שלנו, אמשיך לספר בקול רם על סבא וסבתא שלי שניצחו! ניצחו עם שתי בנותיהם, עם חמשת נכדיהם ועם אחד עשר הנינים שלהם.  אנחנו השרים "להיות עם חופשי בארצנו", חייבים ללמוד על אלו ששורה זו לא הייתה אפילו בחלומותיהם… עלינו לשמור מכל משמר על המובן מאליו ולהמשיך לשאת בגאווה עצומה, עם אחריות אין קץ, את הצו העליון, "היה אדם" – תמיד, עד עולם!

דילוג לתוכן