דבר מנהלת בית ספר שדות – אוגוסט 2016

אם תשאלו אותי מה זה בשבילי החופש הגדול, אחייך!

כילדה, של שנות ה 80,  אהבתי מאוד את החופש הגדול.

בבית הספר היסודי, הלכתי באופן קבוע לקייטנה. אותה קייטנה פשוטה שרוב הילדים הלכו אליה.

בזמנו, לא זכור לי, שהייתה אופציה אחרת.

לא טסנו לחו"ל, לא היו קייטנות ייחודיות של גלישה בים, קייטנת אפייה, קייטנת קסמים וקייטנת רכיבה על סוסים. הכל היה הרבה יותר פשוט ואהבנו כל רגע.

שם, בבוסתן הגדול, בין צמחי הצבר הענקיים וגן השעשועים והאומגה שכל-כך אהבנו, עמדו להן סככות הברזל הצבעוניות, חשופות לשמש, וחיכו כל השנה, לנו הילדים. עוד רגע, יתלבשו הסככות בציליות ויתקשטו בניירות קרפ צבעוניים. בכניסה, יהיה שלט ענק –"קבוצת חסמבה" ומסביב יהיה גבול ברור מאוד של אבנים, עבור כל קבוצה.

באחד ביולי, הגענו עם חולצת הקייטנה האחידה, תיק הקייטנה וכובע על הראש, נרגשים ומצפים בכיליון עיניים, לגלות, מי יהיה המדריך שלנו בקיץ הזה.

לא באמת שינה לנו מי יהיו המדריכים, כי תמיד היה לנו האחד את השני. היו אלה שנים של קשר מסוג אחר, נהגנו לבלות הרבה ביחד, לשחק משחקי כדור, לשוחח וסתם, לבלות אחד אצל השני.

הקיץ מבחינתנו היה המשך טבעי. עד היום מתנגן לי שיר הקייטנה בראש וריח הלחמניות הטריות עם שקית השוקו, מהדהד גם הוא.

היום, כמנהלת, לי ולחופש הגדול יש מערכת יחסים מסוג אחר.

עבורי זו אתנחתא רגעית, כדי לעשות בדק בית עם עצמי, עם הצוות החינוכי וכמובן, זמן נפלא להכנת השנה החדשה, הבאה עלינו לטובה.

תלמידינו המקסימים שעטו בשמחה אל החופש הגדול למחוק. ב 31.6.16, עמדתי ליד שער הכניסה של ביה"ס ונפרדתי מהם, מתפללת שייהנו ויחזרו בשלום.

חלק מהתלמידים רצו חיבוק, חלקם ברכו לשלום, חלקם לחצו את ידי ואני ידעתי שהנה הסתיימה לה שנה ובעוד חודשיים יחזרו החמודים אל הבית השני שלהם.

מחכה לכם תלמידיי היקרים, אני והצוות החינוכי.

בלו ותיהנו מכל רגע, מצאו זמן איכותי עם האחים ועם ההורים והעיקר- שמרו על עצמכם!

אוהבת, ליבנת

דילוג לתוכן